"אנחנו מחפשות, עם הקפה של הבוקר, טיסות של הדקה התשעים. אנחנו מוכנות לקחת כל כרטיס מכאן לארץ אחרת, היום. אני מזיעה. אלה שאריות הקיץ. ידי מתחת לחולצתה, מלטפת את גבה במסלול אקראי. אני מרגישה באצבעותי את השיעול המאיים לפרוץ, את המאבק השקט שלה בו. היא מנצחת הפעם, מצליחה להחניק אותו לפני שפרץ. יש טיסה לליסבון בערב, מקומות פנויים במחיר סביר. אנחנו מזמינות כרטיסים. חלון שנפתח על המסך מציע לנו ביטוח נסיעות במחיר מיוחד. רפואי וכבודה. 'נראה לך שזה כולל מחלות ממאירות?' לָלי מנסה להצחיק אותי ללא הצלחה. מעבר לחלון אנחנו שומעות חריקות צמיגים. כמעט תאונה. מישהו הצליח לבלום ברגע האחרון."

 ירדן והילה חוגגות את ההווה עד תום: צעירות, מאוהבות, נטולות מחויבות ודאגות. עולמן מזדעזע כשהילה לוקה בסרטן. רגע לפני שהיא מרכינה ראש ומתחילה בטיפולים, היא מחליטה לחרוג מן המסלול הידוע מראש – הייסורים, טשטוש הזהות, הסיכויים הלוטים בערפל – ולחרדתם של אוהביה, וירדן בראשם, היא פורשת מהמשחק, או קובעת לו כללים חדשים.

היינו יכולות לנסוע מערער אקסיומות הנוגעות למחלה ולהתמודדות איתה אבל עוסק בעיקר בגורל, בחֵירוּת ובבחירה. השאלות הקיומיות הגדולות נדונות בסיפור קצבי, סקסי וסוחף, שגם הטרגי בו רווי בהומור ובחיוּת.

כותבים על 'היינו יכולות לנסוע'

יותם שווימר - YNET
"המקוריות של רוגל באה לידי ביטוי באופן בו היא מתרגמת את הנפש למילים." 
שלומית ליקה - ספרים וחיות אחרות
"אהבתי מאוד את הספר האמיץ והכן, והכתוב נפלא. ספר ביכורים מרשים"
שרי שביט - YNET
""היינו יכולות לנסוע", הרומן הראשון של מעין רוגל, הוא ספר מיוחד במחוזותינו הספרותיים. ספר כזה שלא מפחד להסתכל על הפחדים הכי גדולים שלנו בעיניים, ולהציע אלטרנטיבה אחרת לפחד. "