top of page

בגיל שש עשרה התחלתי ללמוד כתיבה. הצטרפתי לסדנאות הנוער של מתא"ן, וזכיתי ללמוד מטובי הסופרים והמשוררות. למדתי שכתיבה היא כמו כישוף - נולדים עם זה, יוצרים עם זה, אפשר לשנות עם זה את העולם, אבל צריך ללמוד הרבה מאוד שנים כדי לשלוט בזה כראוי. אז אני לומדת. מאז. ממתא"ן המשכתי לכיתת האומן, לסדנאות כתיבה לתאטרון, קורס מנחי סדנאות כתיבה, והלאה - ללימודי תסריטאות בבי"ס לקולנוע וטלויזיה סם שפיגל בירושלים, וסדנאות תל אביב לוס אנג'לס. בעיקר אני לומדת מספרים וסופרים אחרים. כל הזמן. 

 

סיפורים קצרים שלי פורסמו ב"הליקון", "עיתון 77", "מאזניים", "הו!", "הארץ"' "גרנטה", "המוסך", "תן" ועוד. ספר הביכורים שלי, "היינו יכולות לנסוע" ראה אור ב-2011 בסדרת מקומי של הוצאת כרמל, בעריכת טל ניצן. הספר זכה במענק גולדברג קק"ל ובמענק "עם הספר" של משרד התרבות וקרן רבינוביץ'. 

בשנת 2016 הוצאת את הספר השני שלי 'יער'. הספר יצא במימון המון ובהוצאה עצמאית.

בראשית 2018 יצא לאור ספרי השלישי, גם הוא בהוצאה עצמאית, 'גם קופים נופלים מעצים'.

במאי 2019 ראה אור ספרי הרביעי 'מה את יודעת' בהוצאת כנרת זמורה. 

ביוני 2020 ראה אור 'המכניקה של הרגש', מדריך לכותבים בהוצאה עצמאית. 

בדצמבר 2022 ראה אור 'זאבה', רומן נואר, בהוצאה עצמאית. 

אני כותבת  את הסיפורים שרודפים אותי ולא מרפים.

אני מנחה סדנאות כתיבה מאז שנת 2001. 

אני מפצחת סיפורים נלהבת.

אני נשואה, ויחד עם אישתי מגדלת את בתנו אלמה.

ואני גם אמנית לחימה, עם ותק של יום משלושים שנים על המזרון, דאן 4 בטא-קוון-דו, דאן 1 בסון-קוון-מו, חגורה צהובה עם פס בקוק-סול-וון, ומתאמנת בשוטוקאן.

 

 

התחלתי לספר סיפורים הרבה לפני שידעתי לכתוב אותם. 

הבית של סבי וסבתי, בית ישן, דו קומתי, בקריית יובל שבירושלים, היה בית מלא בחדרים אסורים. מהמחסן שמתחת למדרגות ובו כלי עבודה שאסור היה להתקרב אליהם, עד לחדר העבודה הכתום והמרפסת הנעולה שמאחוריו. זה היה בית עם חדרים אחוריים, מבוכיים, עם מחסנים קטנים ונסתרים, עם עליות גג ושלושה אחים להסקה. לא נכנסתי לחדרים האלו. הייתי תמיד ילדה טובה, אולי מדי. לפעמים הצצתי אליהם, לפעמים הקשבתי להם, או ניסיתי להריח אותם מבחוץ. ובעיקר, סיפרתי עליהם סיפורים. 

לשם אני תמיד חוזרת בכתיבה, אל המקומות הנסתרים. המקומות האישיים, המקומות בהם אנשים אוהבים להצפין את הסודות שלהם. המקומות המסוכנים, והמקומות הפרטיים מאוד. בכתיבה אני מרשה לעצמי את מה שלא הרשתי לעצמי כילדה. 

 

 

 

bottom of page